החיים במצרים
בן יפה נולד (18.8.1941) לסבא מכלוף הגאה וסבתא אודט היקרה בעיר אלכסנדריה שבמצרים. להורים הגאים, לא היה ספק לגבי השם שיינתן לתינוק המקסים. פה אחד הוחלט לקרוא לו ליאון (אריה) והוא נושא את שמו של סוס מירוצים שסבא מכלוף כל-כך אהב.
ילדותו של ליאון הייתה ילדות עשירה ומפנקת וזאת גם לאור עבודתו של סבא מכלוף שהיה הבעלים של שני מפעלים מצליחים וגם פעיל מאוד בבורסה המצרית באותן השנים. בנוסף, עסק סבא מכלוף בייבוא משחקים ייחודיים מיפן וכשהיה חוזר סבא מכלוף ממסעותיו העסקיים היה ליאון הקטן ממתין לו בקוצר רוח לקבל את המתנות המיוחדות ובעיקר את ארגזי הפירות המופלאים שהיו עטופים בנייר צלופן מיוחד.
אתי ואלברט אחיו של אריה נולדו בהמשך, ומשפחת קיסוס נעשתה למשפחה מיוחדת, שמחה ומאושרת ולעתים אופיינה גם במעשי הקונדס על ידי אריה שנהג להזמין פיצות ולשגר את השליחים לכתובות שונות ברחבי העיר.
בשנת 1954 חגג אריה את בר המצווה והבית התמלא במאות אורחים, נכבדי קהילה, אנשי עסקים ובני משפחה שהגיעו כולם להשתתף באירוע המיוחד.
נסיעות העסקים של סבא מכלוף ליפן היו רבות ובאחת מהן נקלעו הוא ושני חבריו לאזור רווי בקרינה גרעינית שלאחר מלחמת העולם השנייה עקב הפצצת הערים היפניות על ידי ארצות-הברית. סבא מכלוף שב לאלכסנדריה חולה ומותש, גופו היה ספוג במחלת סרטן שקיננה בו ולאחר תקופה קצרה נפטר והותיר את משפחתו בלא פרנסה ובלא מנהיג שיוביל המשפחה ואת סבתא אודט שהייתה רק בת 36 עם ארבעת הילדים.
חלפו ימים ואט אט נמוגו כל החברים, המכרים והשותפים העסקיים שהתארחו שנים רבות בבית המשפחה והותירו אותה ענייה, חלשה וללא כל מקורות פרנסה.
הגירוש ממצרים 1954
שנה לאחר בר המצווה, גורשה המשפחה ממצרים מהסיבה שהמשפחה החזיקה בנוסף לנתינות המצרית גם נתינות צרפתית. סבתא אודט הוכנסה לכלא למשך שבוע כי לא הצהירה – מחוסר ידע על כספים שהיו ברשותה. השלטונות הכריזו על סגירת המפעלים של סבא מכלוף ונתנו למשפחה 7 ימים להתארגן ולהסתלק ממצרים. הם השאירו מאחור את כל רכושם, את כל עברם ואת כל הזיכרונות והיגרו לצרפת חסרי-כל.
ממשלת צרפת קלטה את המשפחה בשל הנתינות הצרפתית ושיכנה אותם במלון זול בעיר במרסיי שם חיו שנה שלמה. על-אף העוני והמחסור, אריה השתלב והסתגל במהרה לחיים החדשים שבצרפת, ויחד עם בני הדודים שאף הם גורשו ממצרים, עשו חיים משוגעים, השתובבו ברחובות לא הלכו לבי"ס. אריה וג'קי היו מסתובבים ברחובות מפנצ'רים מכוניות ומבלים שעות ארוכות בשוק הפשפשים של מרסיי שם היה אריה בוחן ולומד את כל משחקי הקסמים החדשים וכשהיה מגיע לבית שבמלון, היה מכנס את כולם ומדגים להם את הקסמים החדשים שלמד ותמיד נמנע מלגלות איך עשה את הקסמים שהראה.
העלייה לארץ ישראל – 1957
ב- 1957 עלתה המשפחה לארץ ישראל. סבתא אודט הבטיחה שבארץ-ישראל תפצה את הילדים ותקנה לכולם אופניים ובכך שכנעה אותם להסכים לעזוב את צרפת. במהלך ההפלגה לארץ החלה סערה קשה שכמעט הטביעה את האוניה. עם ההגעה לארץ, שוכנה המשפחה במעברת רמת אליהו שם, השתכנו כולם בצריפונים וישנו על מיטות ברזל ישנות .
סבתא אודט הייתה נואשת מהחיים בארץ ישראל ואף שקלה לשוב עם משפחתה לצרפת. אריה החל ללמוד הנה"ח ואתי למדה בגמנסיה אך בהמשך היא נאלצה לעזוב בשל בעיות כלכליות.
בצבא, אריה שירת בטכני של חיל האויר שבחיפה ולא חלף זמן והוא שובץ קרוב לבית כיון שהיה המפרנס היחיד של המשפחה. בערב, היו כולם נפגשים ברמת אליהו ולמרות קשיי השפה של העולים שהגיעו מכל קצוות תבל, היו מתקשרים זה עם זה בעזרת שפת הסימנים ותנועות ידיים.
אריה היה גבר נאה מאוד "הדון-ג'ואן" של השכונה ועם יופיו הכובש ובלוריתו המדהימה נערות השכונה חשקו בו עד מאוד. אתי ואבא חלקו מיטה אחת ולעתים היו רבים ומתקוטטים, אריה נהג להפציר באתי שתכיר לו את חברותיה ואומנם, אתי הסכימה ולו רק כדי לזכות במעט שקט תעשייתי.
במקביל, לאורך תקופת שירותו בצה"ל עשה אריה גם עבודות מזדמנות וזאת כדי לפרנס את המשפחה. לימים, הוא החל לעבוד בשוק הסיטונאי ונהג גם למכור כרטיסים לקולנוע ולעתים, היה אף מכניס את בני המשפחה לצפות בסרטים בחינם.
הנישואין לסבתא חווה 10/1963
את חווה הכיר אריה בעת שעבדה כפקידת תשלומים בבנק ואז היא רק בת 16. אריה התאהב בחווה ממבט ראשון ובמסגרת עבודתו כמנהל חשבונות, היה מגיע לעתים קרובות לבנק ומוצא בדרכים שונות לשוחח עימה ולחזר אחריה. בחודש אוקטובר 1963 התחתנו חווה ואריה ב"אולמי גיל" שבתל אביב ושכרו דירת מגורים בבת ים. באותה תקופה, היה זה די נדיר שבחור ממוצא מזרחי יתחתן עם בחורה ממוצא אשכנזי, אהבתם גברה על הכל.
החיים בישראל
לזוג המאושר נולדו שלושה ילדים:
אורלי – 19/3/1966
ליאת – 8/9/1969
עמית – 3/10/1979
לימים נולדו הנכדים:
אורלי-קותי : דניאל, טל, עידן
ליאת-שלומי : עדי, דנה, מאיה
עמית-תמר : אוריה, אבינעם, עתליה
———————————————————
בקיץ 1962 התחלתי לעבוד בבנק יפת בשדרות רוטשילד בת"א כפקידה.
אחד הלקוחות של הבנק סיפר לאריה שהיה באותה עת בחופשת שחרור על הבלונדינית ממחלקת שטרות שבבנק.
למחרת אריה התייצב עם חבילת שטרות ונסה לגלות כל מידע אפשרי לגבי.
הוא המשיך לצלצל לחזר ורק בגלל שכל הבנות במחלקה לא הפסיקו להתלהב ולהתעניין החלטתי לתת תשובה חיובית. הייתי נערה בת 16.
אריה הג'נטלמן הציע לי טרמפים. יצאנו תקופה עד שגיליתי שהרכב המהולל הוא לא אחר מאשר טוסטוס.
יצאנו לסרטים ואריה לא הבין למה במהלך כל הסרט אני מסובבת את הראש לשכן ופוזלת לעברו. הבהרתי לו שבמשפחת פלטקביץ כולם מסתכלים מהצד…..ושהשכן בקולנוע ממש לא מעניין אותי..
הייתי נערה צעירה. אחי למד בקיבוץ ואילו אני הייתי אחראית ניקיונות בבית. כדי שהורי יאפשרו לי לצאת, אריה נהג לעזור לי בכל עבודות הבית.
קבלתי צו גיוס ומשהתקרב הרגע אריה הבין שאני עומדת להתגייס והציע לי נישואין.
מובן שהסכמתי. המחיר היה לשבת מדי ערב להקשיב לסיפורי הורי על השואה. וכרגיל, הוא היחיד שהיה לו את כל הסבלנות והחוסן להתמודד.
באוקטובר 63, באולמי "גיל" בת"א נשאנו זה לזו. כל המשפחה מצרפת הגיעה.
אחי למד בפריז רפואה ואמי הייתה מאד גאה בו.
ואני, עדיין תלמידה בבית ספר. הבנות בטוחות שאני בהריון…..אך בגלל שהייתי בבי"ס דתי כבדתי אותו.
אריה המוכשר הפגין יצירתיות וכישורים עסקיים רבים. עבד במספר עבודות כדי לבנות את הבסיס לחיינו החדשים. כך הגענו לדירה ראשונה ברמת אליהו. שם נולדה בתנו הבכורה אורלי ב 1966. איש לא האמין שאריה כהה העור הוא אביה של התינוקת הבלונדינית.
אריה בעלי האהוב, הפגין מסירות רבה למשפחתו ובחריצות רבה שלא ניתן לתאר עשה הכל כדי לספק צרכינו.
הוא הבטיח לאימי שידאג לנו לרמת חיים גבוהה וזו לא זכתה לראות זאת.
ב1969. נולדה ליאת השובבה בעלת השיער השחור ועיני תכלת. ב- 1979 נולד הנסיך עמית .
במשך כל שנה היה מגיע אחי משה מצרפת לבלות עם המשפחה. ומאוחר יותר נהג בעידודו של אריה לצרף חברותיו.
בזכות אריה למדתי מהי חשיבות המשפחה.
שפר מזלי בתחום הכלכלי והבנתי שלצידי אדם שאפתן הישגי שמסמן מטרות וכובש כל יעד אפשרי. הוא ידע לבנות יש מאין ולדאוג לגיבוי כלכלי בכל רגע נתון. מעולם לא נתן לנו להרגיש את תלאותיו בעבודה וידע להפריד היטב בין עבודה למשפחה.
במהלך השנים נשאו ילדינו ונולדו נכדינו.
הוא לא זכה לצערי הרב להשיא את עמית שהיה כה קרוב אליו.
11 שנים חלפו ואני עדיין אלמנה, לא הצלחתי למלא את החלל שהאיש הגדול הזה יצר.
כל מה שעשה בכל תחום בעבודה, בחיי המשפחה ועם חברים, היה טוטאלי עם נתינה עצומה בחמימות ובאהבה. אריה שמש לכולם מגדלור שאורו ימשיך להאיר למרחקים.
לא הצלחנו למלא את החלל הגדול הזה .
יהי זכרו ברוך
אמן
חוה קיסוס
———————————————–
סבא אריה
