עמית בוקר טוב:
להלן מספר מילים לגביי אבא ז"ל:
הכרתי את אריה ז"ל לפניי כ 30 שנה, כאשר עבדתי כנותן שירות, בגוף אתו עבד.
מטבע הדברים, בגלל הבדלי גיל ובגלל הריחוק הקיים בד"כ בין נותן ומקבל שירות, לא נוצרים קשרים מעבר ליחסי עובד-לקוח.
עם אריה ז"ל המצב היה שונה.
מעבר להיותו אדם חם, לבבי וחביב לכל נותני השירות אצל אריה ניכרו במיוחד שתי תכונות בולטות –
אמינות והקפדה על "עמידה במילה" וגאווה גדולה במשפחתו.
אריה התגאה באשתו וילדיו והיה גאה שגם חתנו עבד איתו בעסק.
לימים, זכיתי להכיר גם את בנו, עמית, ונוכחתי לדעת ש"התפוח לא נופל רחוק מהעץ" והדמיון פשוט מדהים.
אני בטוח שאריה היה גאה לראות את המשפחה שהותיר אחריו.
יהיה זכרו ברוך!
———————————————————
אבא שלי לעולם ועד, נסיך בהתגלמותו באשר הוא.
אבא, מגדלור שאורו תמיד נצנץ למרחוק וימשיך להאיר לכל מי שזוכר לכל מי שעבורו הייתה עוגן בעולם הזה.
אבא, אתה שם קיים עבורי בכל מקום בכל זמן ובכל עת. הקיום והאי קיום שלך הם אחד. אתה שם אתה קיים.
אין יום שעובר ואתה לא חלק מהותי ממחשבותיי מכל קורותיי מחיי.
חולקת איתך רגעים יפים, עצובים, שמחים, קשים בהם אני כל כך מתגעגעת למילה הטובה והחמה, לצחקוק המרגיע ל"אורלילה מה שלומך מתוקה שלי"? מילים וביטויים שרק אתה יכולת להגיד אותם ובפיך זה תמיד נשמע אחרת מלא כוונה מלא חום מלא עוצמה. זה האובדן האמיתי מבחינתי. זו תמצית הכאב .
זה כל כך מדהים ואפילו מוזר איך למרות שפיזית אתה אינך אתה כל כך קיים כל הזמן ונושם בכל רגע מרגעי חיי.
הייתה ולעולם תשאר המודל הבלתי מעורער לאבהות מצוינת לחבר נפש לבעל מדהים לסבא מגניב וחכם ללב רחב עם נשמה כובשת. ליופי חיצוני וכובש ויופי פנימי מנצח.
כמה מצחיק שבכל מקום רנדומלי אליו אני מגיעה תמיד יש מישהו שמכיר אותך שזוכר עם חיוך גדול ורחב כמה מקסים היית, אדיב מכבד ויפה תואר. כך בסניף הבנק, במכבסה, במוסף ועוד ועוד.
החלק הטוב והחשוב שהשארת חותם חזק בכל אחד ואחד מאתנו באמא בליאת בעמית בי בחתנים בכלתך ובנכדים האוהבים.
לי, באופן אישי השארת זיכרון מתמשך וממשיך שלך. עמיתוש אחי הדומה לך כל כך. וטל שבכל יום שאני מתבוננת בה מזכירה לי אותך בכל אחד מתווי פניה. זה רק נותן מענה לשאלתי אז כשהחזקתי אותה עת ישבנו יחד בביתי אתך לקפה. ושאלתי את עצמי למה שאלוהים ייתן לי ילדה דומה שתי טיפות לסבה ? ידעתי את התשובה אך לא העזתי להשמיע אפילו לעצמי, כל אחד מאיתנו זוכר משהו מיוחד ממך.
נכדיך הגאים, זוכרים אותך מוריד להם משחקים מיוחדים שאיש לא יכול היה להשיג, משחק איתם במחשבים, משתובב ועושה להם פרצופים. אמא אני ליאת עמית וכל משפחותינו תמיד מזכירים בגאווה אותך את עשייתך המרובה, את חכמתך ויופייך את טוב לבך והרשימה עוד ארוכה. גאים גאים גאים במי שהיית במה שהותרת אחריך. אני לא פעם שואלת את עצמי מה היית אומר לו ראית אותם, את תמר שמעולם לא זכית להכיר, את עדי דניאל וטל הבוגרות את הקטנים יותר, עידן מאיה ודנה ואת הקטנטנים הטריים אבינועם ואורייה זה הנקרא על שמך וכובש את כולם בחיוכו וביופיו המזכיר אותך.
איך היית ודאי גאה לראות איך בנך עמית וקותי חתנך טיפחו את העסק שהותרת אחריך משגשג וצומח ונוצר בכל פינה את ברכתך ואת חכמתך.
אבא יקר על הכל רציתי לאמור תודה גדולה.
אמנם הותרת אותנו לבד ומהר מידי אך הותרת אותנו חזקים ומחוזקים להמשיך את הדרך המדהימה שלך ושל אמא. את מפעל החיים: שבניתם ילדיך חתניך כלתך ונכדיך האוהבים והגאים.
אוהבים ומתגעגעים עד כאב .
לעולם לא ימוש זיכרונך מאיתנו
בתך אורלי האוהבת עד מאד ומשפחת בן עזרא
ת.נ.צ.ב.ה
________________________________
אבא יקר ואהוב שלי !
אומרים שהזמן מרפא , מקל על הגעגוע והכאב הפנימי אבל מסתבר שככל שהשנים חולפות הגעגוע עז והכאב מתעצם .
מנסה למצוא מילים שיוכלו לתאר את העצב והכאב המציפים אותי תמיד שאני חושבת איך הקדמת לעזוב אותנו…
והנה חלפו 11 שנים..
ואני זוכרת היטב את הרגע הנורא מכל בו היוודע לי דבר מותך, זה היה הרגע בו חיי השתנו וידעתי שלא ישובו להיות אותו הדבר לעולם.
עד היום אני חיה בסוג של הדחקה, מותך בלתי נתפס. תמיד אני חושבת שהנה עוד רגע תכנס בדלת תבוא לקפה תצלצל לשאול איך עבר היום? ומה שלום הילדים ? זוכרת את השיחות שלך עם שלומי לתוך הלילה שעות על גבי שעות שכל כך אהבתם ומהם אף פעם לא התעייפתם .
היית מורה לכולנו, מנהיג, כריזמטי איש משפחה למופת, בעל לתפארת ובעיקר אבא דואג ואוהב שאין שני לו ולעולם לא יהיה לו תחליף…
התכונות המיוחדות שניחנת בהן של סבלנות אורך רוח ושלווה פנימית שתמיד השרת בסביבתך. היית אדם מיוחד שכולם התאהבו בו ממבט ראשון זוכרת אותך תמיד מחייך חם אוהב מחבק ובעיקר דואג…
זוכרת שתמיד שהייתי יוצאת מפתח שער ביתכם היה לך משפט קבוע " תיזהרי שאת יוצאת שלא יבוא איזה רכב …..תמיד שמשהו יוצא חייב לעבור פה רכב" ואני תמיד אמרתי לך שביום שתפסיק להשמיע את המשפטים החופרים האלו אדע שמשהו לא בסדר ….
זוכרת איך ליוות אותנו בכל החלטה ומהלך משמעותי שלקחנו בחיינו בקניית דירה, רכב, אפילו בקניית וידאו דיסק שעות איתנו. כדרכך. או סתם פרויקט, תמיד היית שם לשמור עלינו ולהגן עלינו מפני העולם הגדול. תמיד נתת את העצות הנכונות. איך כל פעם בקשת ממני להישאר לישון אצלכם ששלומי נשאר בבסיס ואני תמיד אמרתי אבא לא היום יש לי כביסות לקפל. זו הייתה הבדיחה שלנו , אבא אהוב ויקר שלי …
תמיד אמרו אריה קיסוס הגדול מכולם איש עם לב רחב נשמה טובה ונתינה אינסופית היית גאון מחשבים לעולם לא אשכח איזו הנאה הסב לך המחשב ואם במשרד מישהו הטריד אותך בעינייני עבודה היית אומר "מה מבלבלים לי את המוח תגידי להם שאני עסוק עכשיו (והיית עסוק בדבר שגרם לך את הכי הרבה הנאה לפרוץ עוד תוכנה ולקלקל ולתקן שוב ושוב את המחשב ).
אבא אהוב שלי !
למדתי ממך המון בשנים שעבדתי איתך צמוד תודה על החותם העצום שהטבעת באישיותי ובחיי המשפחה והנכדים עבורך היו האנרגיה של החיים.
המשפחה תמיד הייתה כל עולמך, בטוחה שתמשיך להתבונן בנו מלמעלה, ובדרכך שלך תמשיך ללוות אותנו לנצח.
אני רוצה להודות לך בשמי ובשם אמא אורלי ועמית וכמובן כל נכדייך אלו שהכרת ואלו שלצערי לא הספקת להכיר. על כל מה שעשית בשבילנו במשך כל השנים שהיית לנו אבא מדהים ומושלם וסבא הכי נהדר בעולם אבא יקר שלי אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך הכי בעולם .
ממני בתך האוהבת לנצח נצחים.
ל י א ת
———————————————————
סבא שלי. האריה הבלתי מעורער והמלך הנצחי של המשפחה שלנו.
אנחנו כבר יותר מעשור אחרי שנפרדתי ממך. אבל האמת? שהפרידה אף פעם לא הייתה באמת.
אתה מלווה אותי בכל יום. ושאני חושבת על זה, הליווי שלך הוא באמת יום יומי כשהתמונה שלך מחייך מונחת בתעודת הזהות שבארנקי.
כל התלבטות, כל תהייה, כל מחשבה ותחושה, לפני מבחן חשוב ולפני טיסה,ברגעים של געגוע וברגעים של שמחה ואושר..אתה שם. חזק ואיתן כמו שתמיד היית ותמיד תשאר.
אני מנסה למצוא מילים כדי לתאר מה היית בשבילי, ובשביל כולנו והמילה היחידה שמהדהדת לי בראש היא לא פחות מהשם שלך-אריה.
תמיד מגן על משפחתנו, תמיד ניצב חזק, תמיד משפחתי ואהוב, משרה רוגע ושלווה, נותן תחושת ביטחון וחום והכי חשוב מרעיף אהבה על כולם בכמויות בלתי נגמרות.
כזה אתה בעיניי וכזה תמיד היית ותמיד תהיה.
אני מתגעגעת אליך בכל יום, ולוקחת אותך איתי במחשבות כל הזמן.
בכל מבחן שאני מקבלת בלימודים עדיין מתגעגעת לשאלה שלך ? " נו? הכל וי וי וי וי?"
אז סבא שלי. אני יודעת שאתה שומר עלינו, מסתכל מלמעלה עם החיוך הרחב שלך, העיניים הטובות שתמיד נצצו מאהבה (ובטח כמו שאני מכירה אותך נהנה מאיזה עוגת שוקולד חמה) וגם מלמעלה, משרה על כולנו תחושת ביטחון כמו שרק אתה יודע. יודעת שתמשיך לשמור עלינו לתמיד.
אני אוהבת אותך המון, מתגעגעת אליך ויודעת שאתה תמיד איתי.תמיד.
שלך לנצח, נכדתך הבכורה והאוהבת אין סוף וללא גבולות..עדינקה.
————————————————–
סבא אריה שלי היקר
געגוע הוא רגש בלתי מוסבר, קשה לתאר במילים את אחת עשר השנים.
הן עוברת אט אט ולא מפסיקות להזכיר איזה סבא אדיר כביר.
הסבא המיוחד שבימי שישי אוסף מבית הספר והגנים, ישר למקדונלדס אוכלים וזוללים.
סבא שלי מתגעגעת מאוד לצחוק לחיוך ולשטויות הנלוות.
בטוחה שאי שם אתה שומר על כולם, סולל את הדרך ומתווה כיוון.
אז שוב אומר שאתה חסר מאוד.
מתגעגעים אין סוף.
אוהבת מאוד
דניאל
———————————————————
אבא
חלפו להם אחת עשרה שנים מאז נודע לי דבר מחלתך;
יצאתי לטיול עם רומא הכלבה שאהבת, אורלי שאלה אם אפשר להצטרף ואני בתמימותי לא תפסתי את מחול השדים המתחולל סביבי.
כבר תקופה של כמה חודשים שהרגשת לא טוב ואני בסתר ליבי רציתי להאמין שזה משהו קטן שיחלוף במהרה.
טיילנו בגן הציבורי בקרבת ביתנו במקום בו שיחקתי וביליתי את שנות ילדותי. אורלי החלה בעדינות לספר לי על תוצאות הבדיקות ועל האפשרויות הקיימות ולאט לאט חשפה בפניי את הנורא מכול; התוצאות מעידות על קיום מחלת הסרטן בגופך.
המשכתי ללכת פיזית, אבל את הדרך לא ראיתי באמת,
הכול היה חשוך, מסך מרצד מלא שלג. לא האמנתי למשמע אוזניי הרגשתי איך כולי מתמלא בזיעה קרה.
ניסיתי להתעורר, אמרתי שאולי זהו חלום רע, סיוט, אבל לא. זו הייתה המציאות והיא פגעה בי ישר בפנים.
תמיד חששתי ודאגתי לך, זה תמיד הטריד את מנוחתי, גם כשהייתי מקשיב לשלמה ארצי באחד משיריו: הייתה שורה שהתנגנה " אביך הוא ימות גם יום אחד". תמיד שזמזמתי לי אותו דאגתי שלא להקשיב ולהתעלם משורה זו.
כן, זה לא פסח עליי; זה קרה בגיל מאד צעיר, רק בן 24, בתחילת דרכי כאדם בוגר, מפחד לחשוב על הנורא מכול. הרגשתי שכל עולמי חרב עליי, שפגעו בגיד אכילס שלי. אמרתי לאלוהים בליבי: "עזוב אותו, קח אותי".קיוויתי שמשהו ישתנה וזה לא קרה.
לא היה זמן לרחמים עצמאיים, ידעתי בתוכי שזה הזמן לתת הכול, לנהוג בשיקול דעת ולצאת לקרב על חייך.
שוחחנו בינינו כולם, כול המשפחה, מאוחדים, מנסים להבין את הכיוון והדרך.
ואתה כראש המשפחה, כרגיל שמרת על פסון, שהכול יהיה בסדר.
כולם נרתמו למשימה, כול אחד ניסה לקחת חלק בפאזל המשפחתי ולעשות את הטוב ביותר מבחינתו . נלחמנו, האמנו, התפללנו. היו ימים של התקדמות, הגיעו גם ימים של נסיגה, ואתה בשלך; מגיע לעבודה, משתדל שלא להפגין חולשה ותמיד מחייך לסובבים אותך.
הימים עברו, הטיפולים שחקו אותך, ניסיתי להיות בקרבתך כמה שיותר למרות שבליבי התחוללו כעס וסערה. עלו בי שאלות: "אבא איך לא שמרת על עצמך"?
גופך התעייף, למרות כול האנרגיות העצומות שתמיד אפיינו אותך. הטיפולים לא הועילו במיוחד, לא וויתרנו והתייעצנו עם טובי המומחים, אבל הכל כבר נכתב בידיו במרומים.
אספת את כולנו, ברגע שאינו נתפס, דיברת על הסוף
ביקשת אחדות משפחתית. אותה סיטואציה, כמעט סוריאליסטית, עולה מול עיניי כעת, ברגעי כתיבת מכתב זה. לא מאמין שהייתי בכזו חוויה; כולנו בכינו, לא האמנו שהשלמת, שזהו, הזמן עשה את שלו וכעת הגיע זמנך להיפרד מאיתנו. אמרת לשלומי: "נגזר עליי לסיים כאן ועכשיו".
כמו מלך אמיתי, לפני שעזבת דאגת לשאול בשלומו של יוסי. הרגשת שמצבו, כשלך, לא טוב.
ישבתי איתך, כמו בחלום, שואל שאלות על העסק: דברים פשוטים שאצלך היו כדרך – טבע ובשבילי היו אתגר לא קטן. הדרכת, הדגשת ואפילו הדגשת שאדאג לשלם את שכר העובדים בזמן.
הייתי המום עד כמה הייתה הרגישות שלך לסביבה היתה רבה. גם היום, אנשים נזכרים ומדברים אודותיך, כאילו עודך כאן.
אז ישבנו, כאבנו, חרטנו על ליבנו את משנתך במילה אחת – מ..ש..פ..ח..ה!
כול אחד ואחד מהמשפחה נילחם להמשיך בשגרה , להתקדם ולהצליח. אימא דאגה להיות חזקה עבורנו, דחפה וכיוונה וניסתה לחזק אותנו בהעדרך.
אני הרגשתי ומרגיש אותך תמיד. בסביבתי ובכול התלבטות נהנה לדבר אל תמונתך שבמשרד ותשובותיך תמיד עולות לפניי.
מפעל חייך ממשיך לגדול להשתדרג ולהתפתח ואני מקפיד לשמור על הדרך אותה הנחלת לי.
הצלחתי במקביל לניהול העסק לסיים את התואר הראשון באוניברסיטה ובמרוצת הזמן, להכיר את אשתי המופלאה – תמר, שאיתה נולדו לי שני בנים.
הבכור, בשמו אוריה אריה עטוף בעוצמת שמך מכול כיוון , מרבה לשאול אודותיך. ואני- דיי יודע מה היית עושה אם הייתם נפגשים; כמה נישוקים ( הצקות קטנות וצביטות ) היה מקבל. החיבור ביני לבן אוריה-בני הבכור, מזכיר לי את החיבור שהיה ביני לבינך; חברים ואוהבים ללא תנאי.
שנה וחצי לאחר לידת אוריה, נולד הקסם השני בחיי; חד ומיוחד. אבינעם יונתן וגם הוא, בשמו- אזכור לנועם הליכות- אבי.
כאחיו, ילד חייכן ומפונק לא קטן.
הנכדים במשפחה כולם גדלו ובכול הזדמנות ששמך עולה, עולה גם הניצוץ בעיניהם.
כולנו עברנו הרבה צמתים ושבילים וכול אחד מאיתנו חש בנוכחותך ובהכוונתך האלמותית, הרחק מאי שם.
אריה – יהודה – לאון, שנולד במזל אריה – מלך החיות, מלך משפחת קיסוס, מאז ומתמיד ועד היום, חרוט עמוק בליבנו.
אוהב אותך- בדם, בלב ובנפש.
שלך- עמית, בנך.
שלום רב,
נודה לך אם תוסיף לספר האורחים רשמים מהכרותך וזיכרונך מהמנוח.